מה עובד בטיפול

ישנם כיום למעלה מ 250 מודלים של טיפול, כ 30% מאוכלוסיית העולם המערבי היו, בשלב כשלהו, בטיפול. למרות התפתחות המודלים הטיפוליים, ככל שעובר הזמן מחקרים מראים כי הגישה והטכניקה הטיפולית אינן גורם מכריע בקביעת יעילות הטיפול. מה, אם כן, בכל זאת עובד בטיפול?

ניתוח תוצאות מחקרים רבים שנערכו בעשרות השנים האחרונות, מצביע על ארבעה גורמים מרכזיים ליעילות הטיפול, המשותפים לכל צורות הטיפול, ללא קשר לרקע התיאורטי, אופן ההתערבות (קבוצתי, אינדיווידואלי וכו'), תדירות הטיפול או סוג הבעיה:

1. גורמים חוץ – טיפוליים – 40%

גורמים חוץ-טיפוליים הם כל היבט בחייו וסביבתו של המטופל אשר משפיע עליו ואינו קשור להיותו בטיפול. מקום העבודה, המשפחה, ארועי יום יום וכדומה.

2. קשר טיפולי – 30%

ככל שהקשר הטיפולי טוב יותר, מזווית הראייה של המטופל והמטפל, כך גדלה השפעתו החיובית של הטיפול.

מחקר שבדק את נושא הקשר הטיפולי מצא כי מדובר בנוחות של המטפל עם יצירת קירבה למטופל, רמות עוינות נמוכות ותמיכה גבוהה מצידו כלפי המטופל.

3. פלסיבו, תקווה וציפיה – 15%

לציפיות, האמונות והתקוות של המטופל ביחס לטיפול יש משקל רב בקביעת איכותו. על פי המחקר, המוטיבציה לשינוי לא יכולה להגיע מתוך שקיעה לרגשות שליליים, אלא מתוך יצירת תקווה.

4. טכניקה ומודל טיפולי – 15%

סעיף זה מצביע על החשיבות של יכולתו של המטפל להתאים את הטיפול לרצונות של המטופל. הסיוע למטופל למצוא את דרכו האישית לשינוי, הוא האפקטיבי בטיפול, בין אם המטפל נשען על גישה פסיכו- דינאמית, קוגניטיבית או אחרת.

עוד עובדות מעניינות:

על פי המחקר, מין המטפל אינו משפיע על איכות הטיפול. גם וותק המטפל לא נמצא כגורם משפיע על הצלחת הטיפול.

מחקרים מסויימים מצביעים על נשירה של 50% מטיפול. הגורם העיקרי לכך הוא המטפל, כאשר אחוז הנשירה הגבוה ביותר מתרחש בטיפולים פרשניים לעומת טיפולים תמיכתיים.

בנימה אישית:

המחקר מעורר הרבה שאלות - מהו בכלל "טיפול יעיל", שלא לומר "טיפול מוצלח" ? כיצד הוא נמדד, והאם בכלל ניתן למדוד אותו במדדים חיצוניים? שאלה דומה ניתן לשאול לגבי הקשר הטיפולי ואיכותו. הוא מעורר שאלות נוספות, כמו - האם ניתן לגעת בכאב בטיפול? או ליתר דיוק – כיצד לגעת בכאב בטיפול ולשמור על תקווה? יש צורך להרחיב ולהעמיק בהרבה מהנקודות שהוא מעלה.

אני בוחרת להתמקד בנקודה מעניינת לטעמי. המחקר מעורר את תשומת ליבנו לכך שלמעלה מ- 50% מהגורמים המשפיעים על איכות הטיפול נמצאים אצל המטופל: מערכת האמונות, התקוות, ומערכת התמיכה שלו, החיצוניים לטיפול. אני מוצאת שממצא זה חשוב מאוד, שכן הוא מחדד את העובדה ששינוי אינו מתרחש בריק, ושמטפל אינו יכול ליצור שינוי אצל מטופל. המטפל אינו בעל הידע, והמטופל אינו חסר אונים לגבי חייו. להפך הוא הנכון, המטופל הינו בעל הידע לגבי חייו, בעל הרצון לשינוי, והמטפל הוא הדמות הנוכחת שם כדי להקשיב למטופל, למשאלות, הכאבים, הפנטזיות, אלה הגלויות ואלה הסמויות, ולסייע לו להכיר את עצמו, לחשוב על עצמו ואולי ליצור שינוי.

כדי ליצור שינוי, נדרשים שניים, ולמעשה יותר מכך – נדרש מערך אקולוגי שלם, מורכב, דינאמי, חי.

(מתוך http://counsellingresource.com/lib/what-works/)