יצירת השונה בתוך המוכר - טיפול במוזיקה בילדים עם אוטיזם
המוזיקה קשורה באופן עמוק למבנה הפיזיולוגי שלנו, למבנה הקוגניטיבי שלנו, להתפתחות יכולות התקשורת שלנו מילדות, ולמורכבות הרגשית הקיימת בנו. בכל אלה יכולה המוזיקה לגעת ועל כן היא כלי טיפולי שיכול לסייע בעבודה עם ילדים עם אוטיזם אשר מראים פגיעה נרחבת בכל התפקודים הללו.
העובדה כי המוזיקה אינה מילולית הופכת אותה למדיום נבחר ליצירת תקשורת רגשית בעבודה עם מטופלים עם אוטיזם. מחקרים שונים הראו כיצד התערבויות מוזיקליות דרך אלתור ושימוש בשירים הביאו לשיפור במחוות תקשורתיות לא מילוליות, ובהגברת מוטיבציה לקשר. כמו כן, יוזמה לקשר עם המטפל ומצבים של סינכרוניזציה רגשית נמצאו שכיחים וממושכים יותר בטיפול באלתור במוזיקה, לעומת טיפול במשחק.
מהו הייחוד של המוזיקה בעבודה עם אוטיזם?
גוף האדם מייצר מוזיקה- מקצב וטון, ועל כן מתאפשר למטפל במוזיקה לעבוד עם המוזיקה גם כאשר המטופל לא מנגן. במקרה זה ההתייחסות המוזיקלית תיבנה על פי ההתנהגויות, הרגשות והתנועות של המטופל, מתוך התכווננות אליו. דרך שימוש סיסטמטי בטכניקות שונות באלתור מוזיקלי, המשתנות מרגע לרגע בהתאם לצרכים והקשיים המסויימים של הילד, ניתן לייצר אינטראקציות בין אישיות רגשיות והדדיות. המטפל צריך לאתר חומרים מוזיקליים בהתנהגויות השונות של המטופל, ואז להשיב לו מבנה מוזיקלי צפוי, אמפאתי ותומך כדי לעורר במטופל עניין ומעורבות. לרוב, המטופל תופס את המוזיקה המובאת בפניו כקשורה להבעה שלו, ועל כן המוזיקה מהווה גירוי ליוזמה ויצירת קשר. נוצרת "תקשורת מוזיקלית" - חוויה מוזיקלית משותפת, הדומה לאינטראקציות אם תינוק, ומשמשת דיאלוג תרפויטי.
לרשות המטפל במוזיקה עומדות טכניקות רבות בטיפול בילדים עם אוטיזם. למשל, שימוש במבנים מוזיקליים צפויים, שימוש בהפתעה וציפיה, הפסקות וכו' - כולם הם חומרים של תקשורת הדדית שבה יש חילופי תורות, כפי שמתרחש באופן טבעי בתקשורת מילולית. הטכניקות הללו מארגנות את ההרמוניה, המלודיה, המקצב והדינאמיקה לדפוסים שניתן להחליף ולחלוק עם עוד מישהו. כך נוצר פוטנציאל לחוויה משותפת והדדית, המשמשת גורם מוטיבציוני לתגובות של היענות מצד המטופל.
וויסות באמצעות מוזיקה
פעמים רבות מטרת הטיפול במוזיקה עם אוטיזם היא לייצר רגעים של סינכרוניזציה דרך שימוש בתנועות ובקולות של המטופל. הסנכרון אינו רק סנכרון בין אישי אלא גם תוך אישי, מתוך ההבנה כי במטופל עם אוטיזם גם הסינכרוניזציה הפנימית פגועה. יצירת הסנכרון מסייעת לווסת את תגובותיו של המטופל, ומקנה לפעולותיו משמעות בזכות היווצרות מנגינה מאחדת וארגון מוזיקלי.
שימוש בשירים בטיפול באוטיזם
השיר הוא מקום מפגש בין קוליות מילולית ולא מילולית, בין ספונטניות לארגון, בין עולם פנימי וחיצוני, ובין המטפל למטופל. השיר מעודד משחק ופעולת יצירתו היא בעצמה פעילות משחקית. בדומה לחפץ מעבר המוכר לנו ממשנתו של וויניקוט, השיר מתקיים בין המרחב החיצוני לפנימי, ובין המרחב של המטפל לזה של המטופל, ומכיל מרכיבים מוזיקאליים מאפשרי ביטחון כמו המסגרת המילולית-קצבית-מוזיקלית שלו.
ייחוד נוסף של השיר הוא היותו מבנה המכיל מרכיבים של בטחון ויציבות בצד מרכיבים של הפתעה. המרכיבים המארגנים בשיר הם מרכיבים של המשכיות וחזרה כמו משקל, הרמוניה וטמפו, והמרכיבים המשתנים הינם תכנים אקספרסיביים כמו מלודיה, מנעד וקוליות. אלה משמשמים להבעת תכנים ואפקט רגשי. אצל ילדים עם אוטיזם, היות המוזיקה צפויה הוא צורך קריטי. הוא גורם לתחושת בטחון, ועל כן מפחית התנהגויות הגנתיות. דרך השיר ניתן לשלב על הבסיס היציב והצפוי הפתעות ושינויים, וכך ללמד את המטופל להתמודד עם השינויים המתרחשים בעולם בסביבה בטוחה.